יצא לכם פעם להתווכח עם חברים על חוקים של משחק, והייתם צריכים מישהו מבוגר שיחליט מי צודק ויעשה סדר? בעם ישראל של פעם היה בית משפט מיוחד וחשוב מאוד שנקרא "בית הדין הגדול", והוא היה קובע את ההלכות עבור כולם.
התורה אומרת לנו וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ. זה אומר שחובה עלינו להקשיב לכל מה שהדיינים, שהם השופטים של בית הדין, מחליטים, ולקיים את ההלכה בדיוק כמו שהם קבעו. ולמה כתוב יַגִּידוּ בלשון רבים? כדי ללמד אותנו שההחלטה מתקבלת תמיד לפי רוב הדיינים. גם אם יש דיין אחד חכם מאוד שחושב אחרת, הולכים לפי מה שהרוב קובע. המילה הזו גם מזכירה לנו שהדיינים מעבירים לנו מסורת ברורה של חוכמה שעוברת מדור לדור.
אבל יש משהו מיוחד בבית הדין הזה. הוא חייב לשבת בתוך בית המקדש בירושלים. התורה מדגישה שההחלטות צריכות להגיע מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה'. למה המיקום כל כך חשוב? כי המקום הקדוש הזה נותן לדיינים עזרה רוחנית מיוחדת מה' כדי לגלות את האמת. אי אפשר להגיד להם "אני חכם יותר מכם ולכן לא אקשיב", כי הכוח והחוכמה שלהם מגיעים מהקדושה של המקום. אם חלילה בית הדין עוזב את בית המקדש, אין לו יותר סמכות לשפוט במקרים חמורים קשים.
בסוף התורה מוסיפה וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. המילה יוֹרוּךָ קשורה להוראות חדשות. לפעמים הדיינים צריכים לחדש הלכות או לתקן תקנות בעזרת השכל שלהם והכללים של התורה. התורה דורשת מאיתנו לציית גם להוראות החדשות האלו ממש כאילו היו כתובות בתורה בעצמה. החובה הזו כל כך חזקה, שגם אם אדם חכם בטוח שבית הדין טעה, הוא חייב לקבל את ההחלטה הסופית שלהם, כדי שכולנו נשמור על תורה אחת מאוחדת וברורה.