דברים, פרק י״ז, פסוק י׳

הקפדה מוחלטת על קיום פסיקותיה של הסנהדרין הגדולה בירושלים היא חובה המבטיחה את יציבות מערכת המשפט ושומרת על אחדות העם. החובה וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר דורשת ציות לרוב דעות החכמים וכוללת גם הלכות עתידיות שיסתעפו מהדין, כך שגם חכם החולק על הפסיקה חייב לבטל את דעתו. למיקום הפיזי, מִן הַמָּקוֹם הַהוּא, יש השפעה רוחנית המסייעת להגיע לאמת ההלכתית, וכן משמעות משפטית קריטית שכן רק פסיקה מתוך בית המקדש מאפשרת להעניש במוות את מי שממרה את פי בית הדין. הפסוק מבחין בין מסורות ועובדות ברורות שבית הדין ימסרו, כפי שנאמר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, לבין הלכות שהוסקו באמצעות השכל האנושי, שעליהן נאמר כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. דווקא ביחס להלכות אלו, הנובעות מהיגיון אנושי, נוספת האזהרה וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כדי להדגיש את החובה להישמע להן ללא עוררין.