דברים, פרק י״ז, פסוק ט״ו

יצא לכם פעם לדמיין איך זה לחיות במדינה שיש בה מלך? התורה מלמדת אותנו שמינוי מלך זו מצווה חשובה מאוד. המטרה של המלך היא לשמור על הסדר, לדאוג שכולם יתנהגו לפי החוק, ולהיות דוגמה אישית לאדם שמאמין וקשור אל ה'. התורה משתמשת במילים שׂוֹם תָּשִׂים כדי ללמד אותנו שאם מלך הולך לעולמו, חובה למנות מיד מלך אחר במקומו, כדי שהעם לא יישאר בלי מנהיג. המילה עָלֶיךָ מזכירה לנו שהעם צריך לרחוש כבוד עצום למלך. בגלל זה, לאף אחד אסור לרכוב על הסוס שלו, לשבת על כיסא המלכות שלו, או לראות אותו במצבים פרטיים ולא מכובדים, כמו למשל כשהוא מסתפר. המלך לא נבחר רק על ידי העם. המילים אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מסבירות שבימי קדם ה' בעצמו היה בוחר את המלך דרך נביא. אבל התורה גם ידעה שיהיו תקופות שבהן לא יהיו נביאים והעם יצטרך לבחור את המנהיג שלו בעצמו. לכן היא קבעה שהמלך חייב להיות מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, כלומר יהודי שחי בארץ ישראל יחד עם העם. הכלל הזה נכון אגב לכל תפקיד ציבורי חשוב. התורה גם מזהירה שלֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי. הכוונה היא לא שאין לנו יכולת לעשות את זה, אלא שזה פשוט אסור בהחלט. אסור לתת לאדם שאינו מהעם אפילו תפקיד זמני, כדי שלא ישפיע על כולם לעבוד עבודה זרה או יחזיר אותם למצרים. לסיום, המילים אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא באות ללמד אותנו שהמלך חייב להיות אדם חופשי ולא עבד, כדי שיוכל להנהיג את העם מתוך כבוד אמיתי ושייכות.