דברים, פרק י״ח, פסוק ז׳

יצא לכם פעם לרצות לעזור במשהו חשוב מאוד, אבל אמרו לכם שזה בכלל לא התור שלכם? בבית המקדש היו המון כהנים, ולכן הם חילקו ביניהם את העבודה למשמרות, כך שכל קבוצה עבדה בשבוע שלה. אבל מה קורה אם כהן מרגיש פתאום רצון חזק מאוד לבוא ולעבוד, למרות שזה לא השבוע שלו? התורה מלמדת אותנו שדלתות המקדש תמיד פתוחות בפני מי שרוצה לעשות טוב. אם כהן מגיע מיוזמתו, הכהנים האחרים לא יכולים להגיד לו לחזור הביתה בטענה שהם כבר תפסו את המקום. המילה וְשֵׁרֵת אומרת שיש לו זכות שווה לעבוד ממש כמו האחים שלו שנמצאים עכשיו במשמרת הקבועה שלהם. בחגים הגדולים, כשכל עם ישראל מגיע לירושלים, כל הכהנים שווים לגמרי ויכולים לעזור בעבודה. בשאר ימי השנה, הכהן תמיד יכול להקריב את הקורבנות האישיים שלו ולברך את העם. התורה משתמשת במילים בְּשֵׁם ה' אֱלֹהָיו כדי להראות כמה מיוחד האדם הזה. התוספת של המילה אלוהיו מדגישה שהוא בא עם נפש טהורה ורצון פנימי אמיתי להיות קרוב אל ה'. בנוסף, המילים הָעֹמְדִים שָׁם מלמדות אותנו הלכה מעניינת על צורת העבודה, שמסבירה שהכהנים המשרתים צריכים לעמוד ישירות על רצפת המקדש בזמן שהם עובדים.