קראתם פעם סיפור על מכשפים שלוחשים לחשי קסם או אנשים שמנסים לדבר עם רוחות כדי לגלות את העתיד? בתקופת התנ"ך היו אנשים שבאמת ניסו לעשות דברים כאלה, והתורה מסבירה לנו למה אנחנו צריכים להתרחק מהם.
התורה קוראת לאדם כזה וְחֹבֵר חָבֶר. זהו מכשף שמשתמש במילות קסם ולחשים כדי לאסוף ולחבר יחד חיות מסוכנות, כמו נחשים ועקרבים, למקום אחד. סוג אחר של כישוף נקרא וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי. אלו אנשים שניסו לעשות פעולות מוזרות כדי לנבא את העתיד. למשל, בעל האוב היה עושה קולות עמומים ונמוכים מתוך בית השחי שלו, כך שהקול נשמע כאילו הוא בוקע מתוך האדמה. הידעוני היה מכניס לפיו עצם של חיה מסוימת, ובעזרת כישוף העצם הייתה כביכול מדברת בעצמה. בנוסף, ישנו אדם שהוא וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. זהו אדם שהולך לישון בבית קברות מתוך תקווה שהמתים יתגלו אליו בחלום ויגלו לו סודות על מה שעומד לקרות.
כל המעשים האלה נחשבים לדבר רע מאוד. התורה מלמדת אותנו שפנייה לכשפים, ללחשים או למתים מראה על חוסר אמונה. ה' מבקש מאיתנו להיות תמימים ושלמים איתו. במקום לסמוך על אשליות ודמיונות שווא של כוחות לא אמיתיים, אנחנו צריכים לסמוך אך ורק על החכמה של ה' ולבטוח בו באמת.