זיהוי נביא אמת והבדלתו מנביא שקר הוא אתגר מורכב. בניגוד לכוהנים וללוויים הניכרים במוצאם ובמעמדם, הנביא הוא אדם מן השורה המדבר בשם ה', ולכן קל לטעות בזיהויו [ביאור שטיינזלץ]. מאחר שהתורה קובעת עונש מוות לנביא שקר, בית הדין והעם זקוקים לכלי בחינה ברור ומוחלט כדי להכריע האם הדברים אכן נאמרו מפי הגבורה [רלב"ג, רש"ר הירש].
הפרשנים מסכימים כי הבחירה במילה וְכִי בצירוף וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אינה מקרית. בניגוד למילה "אם" המבטאת ספק, המילה "וכי" מצביעה על ודאות מוחלטת לגבי העתיד [מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה]. התורה רומזת כאן למאורע עתידי ספציפי שבו העם יעמוד נבוך מול נבואות סותרות. מצב זה התממש ערב חורבן בית ראשון, כאשר ירמיהו הנביא זעק כי כלי המקדש יגלו לבבל, ומולו עמד חנניה בן עזור והתנבא נבואת שקר כי הכלים יושבו במהרה [רש"י, רמב"ן].
השאלה אֵיכָה נֵדַע מתייחסת למצבי קיצון שבהם הנביא דורש מהעם פעולה חריגה. הקושי מתעורר במיוחד כאשר נביא מצווה על "הוראת שעה" – ביטול זמני של מצווה מן התורה. העם שואל כיצד ניתן לסמוך על נביא עד כדי חילול שבת, כפי שציווה יהושע בכיבוש יריחו, או הקרבת קורבן מחוץ למקדש, כפי שעשה אליהו בהר הכרמל [ספורנו, ביאור יש"ר, הטור הארוך].
יש לשים לב שהפסוק מתמקד בשאלה כיצד נדע את הדבר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה', ואינו שואל כיצד נזהה את מה שה' כן דיבר. גישה אחת מסבירה שכאשר שני נביאים מכחישים זה את זה, המטרה העיקרית היא לחשוף מי מהם הוא נביא השקר; ברגע שמתברר מי לא דיבר בשם ה', נבואתו של השני מאומתת מאליה [מלבי"ם]. גישה אחרת מדגישה שמבחן הנבואה תקף בעיקר לגבי נבואות טובה. אם נביא מנבא רעה והיא אינה מתקיימת, אין זה מוכיח שהוא נביא שקר, שכן ייתכן שהעם חזר בתשובה וה' ביטל את הגזירה (כפי שקרה לאנשי נינוה). לעומת זאת, הבטחה טובה מאת ה' אינה חוזרת ריקם. לכן, שאלת העם מתמקדת בחשיפת נביא השקר המבטיח טובות שווא שאינן מתממשות מיד [לבוש האורה, נחלת יעקב].
מתוך שאלות אלו עולה כי הדרך לבחון נביא היא באמצעות מבחן התוצאה. על הנביא לבסס את מעמדו על ידי מתן אות או חיזוי מדויק של העתיד. אם דבריו מתקיימים, חובה לשמוע לו אפילו אם הוא מורה לעבור זמנית על דברי תורה. אך אם דבריו נופלים ארצה, הרי שדבר שקר בפיו, ואין לחשוש מפניו או לרחם עליו, תהא אשר תהא חוכמתו או גדולתו הקודמת [רמב"ן, רש"ר הירש]. לגבי המילה דִבְּרוֹ, מצוין כי האות דל"ת נהגית בצורה רפה [מנחת שי].