השלילה המוחלטת של מעשי הכישוף והקוסמות אינה נובעת רק מדחייה של אמונות תפלות, אלא מהתנגדות עמוקה לכניעה לכוחות של רוע, הרס ומוות [ביאור שטיינזלץ]. העיסוק בכוחות אלו שולל מהאדם את בחירתו המוסרית החופשית, וגורם לו להישען על כוחות אופל נטולי ערך מוסרי במקום על מעשיו ובחירותיו, דבר שהוביל להשחתה המוסרית של עמי כנען [רש"ר הירש]. המילה תועבה עצמה מבטאת דבר מרוחק ומאוס [נתינה לגר], והכתוב מדגיש כי המעשים הללו הם מתועבים כל כך, עד שהם הופכים את האדם העושה אותם לתועבה בעצמו [ביאור יש"ר].
בביאור המילים כׇּל עֹשֵׂה אֵלֶּה מדגישים רוב הפרשנים את חומרת האיסור. השימוש במילה עֹשֵׂה בלשון יחיד, ולא 'עושי', בא ללמד שאין צורך שאדם יעשה את כל רשימת התועבות כדי להיחשב תועבה, אלא די בכך שיעשה אפילו אחת מתוך התשע שהוזכרו כדי להיפסל [רש"י, משכיל לדוד, רבנו בחיי, אדרת אליהו].
באשר למהות האיסור, מתקיימת מחלוקת רעיונית מרתקת בין הפרשנים. גישה אחת גורסת כי המעשים הללו מתועבים ומגונים מצד השכל האנושי הבריא, שכן הם נובעים ממידות רעות ומרוח טומאה. לפיכך, גם הגויים (בני נח) מוזהרים עליהם ונענשים בגינם, שכן השכל לבדו מחייב את איסורם [ביאור יש"ר]. מנגד, יש הסבורים כי הרצון הטבעי של האדם לדעת את העתיד דרך ניחוש אינו בהכרח תועבה מצד עצמו. לפי דעה זו, ה' אסר זאת על עם ישראל רק משום שהעלה אותם למדרגה עליונה יותר, שבה הם מקבלים את דבר ה' ישירות דרך נביאי אמת, ועל כן אסור להם להשתמש בתחליפים [הטור הארוך].
המשך הפסוק, וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה, מתייחס לעונשם של הכנענים. בעוד שיהודי נענש על עשיית תועבה אחת, הכתוב רומז בתוספת ה"א הידיעה שהכנענים גורשו משום שעשו את כל התועבות גם יחד [מלבי"ם]. ה' אינו חפץ שהתועבות הללו יתקיימו כלל, ובוודאי שלא בתוך גבולות ארץ ישראל [העמק דבר]. עצם הענישה של עמי כנען מוכיחה שהם הוזהרו על כך מראש, שכן אין ענישה ללא אזהרה [אדרת אליהו, מלבי"ם].
המילים מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ משמעותן השמדה וגירוש [ביאור שטיינזלץ]. הגירוש של הכנענים ממחיש את חוסר התוחלת שבמעשיהם; העובדה שה' מגרש אותם מוכיחה שהקוסמים והמעוננים שלהם לא הצליחו להציל אותם ביום זעמו של ה', ולכן אין כל היגיון לרדוף אחריהם [חזקוני]. ה', שהוא מעל לכל החכמות והמזלות, משנה את מערכות הטבע כדי להוריש את הגויים [רבנו בחיי], משום שהם סמכו על רוח טומאה במקום לדרוש את ה' ואת נביאי האמת [רשב"ם].
מתוך מפלתו של העם הכנעני עולה אזהרה חריפה לעם ישראל: אם בני ישראל יאמצו את אותן תועבות, הרי שאין כל תועלת בכך שה' גירש את הכנענים כדי להכניס אותם לארץ, שכן זו תהיה החלפה חסרת משמעות [בכור שור]. במקום זאת, הציפייה היא להתרחק מכל מה שה' מתעב, ולהיות שלמים ותמימים בעבודתו – שהאדם יהיה שווה בתוכו ובחיצוניותו, ויבטח לחלוטין בה' שמנהיג את העולם, מבלי לנסות לפנות לכוחות אפלים [רבנו בחיי].