נסו לדמיין קבוצה של אנשים שעובדת קשה מאוד יום ולילה, אבל אין להם שדה משלהם כדי לגדל בו אוכל. ממה הם יתפרנסו? כך בדיוק חיו הכהנים. בזמן ששאר השבטים קיבלו נחלה בארץ ישראל, הכהנים הוקדשו לעבודה במשכן ובמקדש. לכן, התורה דואגת להם ומעניקה להם מתנות מיוחדות. בניגוד למלך שלפעמים לוקח דברים בכוח, המתנות האלו ניתנות לכהנים ביושר, כשכר ראוי על עבודת הקודש שלהם.
התורה קוראת לזה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים. זה אומר שזו לא סתם טובה או נדבה שאנשים עושים איתם, אלא חוק וזכות שמגיעה להם באמת. המצווה הזו נאמרה לעם ישראל רגע לפני שהם נכנסו לארץ ישראל. במדבר הם אכלו בעיקר בשר של קורבנות, אבל עכשיו, כשהם עומדים להיכנס לארץ ויוכלו לאכול בשר רגיל בבית, התורה מבקשת מהם לשתף את הכהנים.
המתנות האלו צריכות להגיע מֵאֵת הָעָם, כלומר מאנשים רגילים, ולכן כהן לא צריך לתת מתנה כזו לכהן אחר. התורה מוסיפה וכותבת שהמתנה מגיעה מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח. זה מלמד אותנו שמי ששוחט את הבהמה ומכין את הבשר, כמו הקצב, הוא זה שצריך לדאוג שהכהן יקבל את החלק שלו. המילה הַזֶּבַח גם מזכירה לנו שמדובר רק בבשר כשר ובריא שאפשר לאכול.
מאילו בעלי חיים נותנים את המתנות? רק מחיות משק כמו אִם שׁוֹר אִם שֶׂה, ולא מחיות בר כמו צבי. כאשר מכינים את הבשר, הבעלים צריך לתת אותו בשמחה, כמו שכתוב וְנָתַן לַכֹּהֵן. הבעלים נותן את המתנה ישירות בעצמו, והכהן לא לוקח את זה לבד בלי רשות.
ומה בדיוק נותנים להם? שלושה חלקים מיוחדים: הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה. הַזְּרֹעַ היא הרגל הקדמית הימנית, וְהַלְּחָיַיִם הן הלסת התחתונה יחד עם הלשון, וְהַקֵּבָה היא החלק בבטן שמעכל את האוכל.
למה דווקא החלקים האלו? יש לכך סיבה מקסימה. החלקים האלו הם מעין מכתב תודה לכהנים על העבודה שלהם. הזרוע היא תודה על כך שהם נושאים את כפיהם ומברכים את העם. הלחיים והלשון ניתנות להם בזכות התפילות והברכות שהם אומרים למען עם ישראל. והקיבה היא תודה על כך שהכהנים נשארים ערים ועובדים במקדש שעות ארוכות אל תוך הלילה. בנוסף, החלקים האלו הם הראשונים בגוף הבהמה, וזה רק מתאים שאת הדברים הראשונים והטובים ביותר נעניק לאלו שמשרתים את ה'.