יצא לכם פעם להעביר הודעה חשובה ממישהו אחד למישהו אחר, ולגלות שבטעות שיניתם כמה מילים בדרך? כשמעבירים הודעה, חשוב מאוד לדייק. אבל כשמדובר בנביא, התפקיד הרבה יותר אחראי, כי הוא מעביר מסר ישירות מאת ה'. בגלל שהעם סומך על הנביא ומאמין לו, התורה מציבה גבולות ברורים כדי לשמור על האמת.
כשהתורה משתמשת במילה הַנָּבִיא, היא מתכוונת לאדם שכולם כבר מכירים וסומכים עליו, ולכן הסכנה גדולה שאנשים יקשיבו לו אם הוא ישקר. המילה יָזִיד מלמדת אותנו שמדובר באדם שמשקר בכוונה תחילה ובידיעה ברורה. אם נביא רק טעה בתום לב, הוא לא ייענש בצורה חמורה.
התורה מזהירה אותנו מפני שני סוגים של נביאי שקר. הסוג הראשון הוא נביא שבוחר לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו. זהו נביא שממציא דברים מליבו ואומר שה' אמר אותם, או נביא שמוסיף הסברים משלו למסר אמיתי. זה כולל אפילו מצב של "גניבת נבואה", כלומר נביא שלוקח מסר שה' אמר לנביא אחר, ומציג אותו כאילו ה' דיבר אליו. הסוג השני הוא וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים. כאן מדובר בנביא שאומר שהמסר שלו הגיע מאלילים או מכוחות אחרים. גם אם הנביא הזה אומר דברים נכונים וטובים, עצם העובדה שהוא נותן כבוד לאליל שקר היא מעשה חמור מאוד.
בגלל שהנביא הזה מטעה את העם כולו, התורה קובעת וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא. בית הדין הגדול, שהוא בית המשפט החשוב של התורה, דן אותו וגוזר עליו עונש חמור, כדי להגן על העם ולדאוג שאף אחד לא ינצל את הקשר הקדוש עם ה' כדי להפיץ שקרים.