דברים, פרק ה׳, פסוק כ״ט

בעקבות מעמד הר סיני נדרשת מהעם נאמנות מוחלטת לצו ה', המהווה את הדרך היחידה להבטחת חיים מאושרים. משום כך מוטל עליהם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם, חובה המתייחסת לעשרת הדיברות ולכלל המצוות שנמסרו דרך משה, שיש לקיימן באותה יראה כאילו נשמעו ישירות מפי ה'. כדי שריבוי המצוות לא יכביד, יש לקיים אותן מתוך אהבה, כך שיינשאו בשמחה כמו תכשיט יקר שאין חשים בכובדו. מתוך נאמנות זו מגיעה האזהרה לֹא תָסֻרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל, שמשמעותה איסור להוסיף על המצוות או לגרוע מהן. הסכנה גדולה במיוחד בהוספה מתוך כוונה טובה והיגיון אישי, ולכן על האדם להיצמד למסורת מבלי להישען על דעתו, בפרט בחוקים שאינם מובנים בשכל.