כאשר שמעו בני ישראל אֶת־הַקּוֹל האלוהי בוקע מִתּ֣וֹךְ הַחֹ֔שֶׁךְ, הם חוו פחד טבעי לנוכח ההתגלות שבה הענן והערפל עטפו את ההר או את מקום עמידתם. אפלה זו לא הייתה רק תפאורה פיזית שבה הָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ, אלא גם רמז סמלי לכך שה' צפה מראש את כישלונם העתידי בחטא העגל. בעוד שהעם הפשוט היה שרוי בחרדה, המנהיגים שמרו על קור רוח, ולכן התקרבו אל משה רק כׇּל־רָאשֵׁ֥י שִׁבְטֵיכֶ֖ם וְזִקְנֵיכֶֽם כנציגי האומה כולה. פנייה זו נבעה מההבנה כי מטרת ההתגלות להוכיח את קיומה של הנבואה כבר הושגה, וכל שמיעה מתמשכת של קול ה' תחרוג מגבולות היכולת האנושית ותוביל בהכרח לקריסת הגוף ולמוות.
דברים, פרק ה׳, פסוק כ׳
פרשת ואתחנן
וַיְהִ֗י כְּשׇׁמְעֲכֶ֤ם אֶת־הַקּוֹל֙ מִתּ֣וֹךְ הַחֹ֔שֶׁךְ וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַ֔י כׇּל־רָאשֵׁ֥י שִׁבְטֵיכֶ֖ם וְזִקְנֵיכֶֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.