האיסור המוחלט על יצירת ייצוגים פיזיים לשם עבודה זרה מקיף את כל רבדי המציאות, החל מהשחקים ועד למעמקי התהום. הציווי שלא לעשות פסל וכל תמונה מתייחס לאיסור על יצירת צורה או דימוי של כל דבר שהוא. הפירוט של המקומות, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ, בא להדגיש כי האיסור תקף לגבי כל מקום בעולם. איסור זה חל על יצירת כל תבנית המיועדת לעבודה זרה, בין אם היא באה לייצג יצורים מוכרים מן המציאות הגלויה בשמים ובארץ, ובין אם היא מרמזת למהויות עצומות ונסתרות ממעמקי התהום [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים עומדים על הבדל טקסטואלי בולט בין ניסוח עשרת הדיברות כאן בספר דברים לבין הופעתם הראשונה בספר שמות. בעוד שבספר שמות נכתב "וכל תמונה" עם תוספת של האות וי"ו, בפסוקנו נכתב כׇּל־תְּמוּנָה ללא וי"ו החיבור [בעל הטורים, מנחת שי, רש"ר הירש].
השמטה זו של אות החיבור אינה מקרית; היא הופכת את המילים כׇּל־תְּמוּנָה להרחבה ישירה של המילה פֶסֶל. תחביר זה נועד להדגיש בצורה נחרצת וברורה יותר את הפסול והדחייה המוחלטת של יצירת כל סוג של צורה. אזהרה מחמירה זו הייתה חיונית במיוחד באותה עת, לקראת כניסתם של בני ישראל לארץ המאוכלסת בעמים עובדי אלילים, ומשום כך איסור זה מהווה את המגמה המרכזית והחשובה ביותר בכל אזהרותיו המקדימות של משה [רש"ר הירש].