לקראת סוף ימיו, עומד משה רבנו מול העם ונושא קריאת התעוררות המשמשת כהקדמה מרכזית לחזרתו על עשרת הדיברות ופירוש המצוות. מעמד זה נועד לגשר בין ההתגלות ההיסטורית בהר סיני לבין המציאות החדשה של הדור העומד להיכנס לארץ ישראל, תוך עיצוב היסודות של לימוד התורה וקיומה לדורות.
רוב הפרשנים מסכימים כי קריאה זו מכוונת בעיקר כלפי דור הבנים, אלו שלא עמדו פיזית בהר סיני או שהיו צעירים מדי באותה עת. משה מבקש להבהיר להם שברית התורה נכרתה גם עמם, ולא רק עם דור האבות שמתו במדבר. הביטוי וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל מלמד על אסיפה פומבית וחדשה [העמק דבר]. יש המסבירים כי בני ישראל היו מפוזרים בארצות שכבשו והיה צורך לאסוף את כולם, או שמשה רצה לשתף הפעם גם את הנשים והטף ממש כפי שהיה במעמד הר סיני [אור החיים]. קריאה זו אינה רק טכנית, אלא קריאת התעוררות ללבבות לקראת פרטי הדינים [ביאור יש"ר], והיא נאמרה בלשון של חיבה [צרור המור].
אף על פי שהפנייה היא לציבור רחב, התורה משתמשת בלשון יחיד – שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. פנייה זו נועדה לאחד את העם כולו כגוף אחד, וכן להדגיש את האחריות האישית של כל יחיד ויחיד ללמוד את התורה בעצמו ולא לסמוך רק על חכמים אחרים [אלשיך]. במקביל, הקריאה מכוונת גם לתלמידי החכמים שבדור, כדי שיעיינו ויחדשו חידושים בתורה [העמק דבר]. משמעות המילה שְׁמַע בהקשר זה אינה רק שמיעה פיזית, אלא הבנה, הפנמה והאזנה מדוקדקת [בכור שור, רש"ר הירש].
משה מדגיש כי הדברים נאמרים הַיּוֹם, משום שזוהי ההזדמנות האחרונה שלהם לשמוע את התורה ישירות מפיו לפני סילוקו מן העולם [אלשיך]. הוא מוסר להם כעת את עשרת הדיברות, המהווים שורש ואב לכל שאר המצוות והמשפטים שיבואו אחריהם [מלבי"ם, שפתי כהן, אברבנאל].
בסוף דבריו, מציג הפסוק את השילוב ההכרחי בין לימוד למעשה. ההוראה וּלְמַדְתֶּם אֹתָם (שפירושה הפשוט הוא ותלמדו אותם [נתינה לגר]) אינה מתייחסת רק לשינון, אלא מצריכה הסקת מסקנות עצמאית מתוך ראשי הפרקים שמסר משה [שפתי כהן], וכן כוללת את החובה ללמד את התורה גם לאחרים ולדורות הבאים [רלב"ג, בכור שור].
הפרשנים מסכימים כי התכלית הסופית של הלימוד היא המעשה – וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם. תיאוריה ללא יישום מעשי היא חסרת ערך, ומי שלומד ללא כוונה לקיים את המצוות מאבד גם את השכר על הלימוד עצמו, שכן הלימוד והמעשה תלויים זה בזה לחלוטין [תורה תמימה, רש"ר הירש, אברבנאל]. יתרה מכך, כאשר אדם לומד על מנת לעשות, הוא זוכה לסיוע משמיים להמשיך, לחדש ולהעמיק בלימודו [העמק דבר]. לבסוף, ההוראה "ושמרתם" רומזת גם להמתנה ולציפייה: ישנן מצוות שניתן לקיים רק בארץ ישראל או בימות המשיח, ועל העם לשמור אותן בזיכרונם ולקבל על עצמם לעשותן כאשר יגיע הזמן הראוי [שפתי כהן].