תארו לעצמכם שאתם עומדים מול הר עצום. פתאום, ההר בוער באש, נשמעים קולות חזקים וערפל כבד מכסה את הכל. איך הייתם מרגישים? סביר להניח שהייתם נבהלים מאוד. זה בדיוק מה שחוו בני ישראל במעמד הר סיני. הם שמעו את קולו של ה' בוקע מתוך החשך. החושך הזה היה בעצם ענן סמיך וערפל שעטפו את ההר. ההר בער באש, ומתוך הענן החשוך בקע הקול.
הפחד מהקולות העוצמתיים ומהאש הלוהטת היה טבעי וגדול מאוד. בגלל החרדה הזו, האנשים הפשוטים נשארו במקומם. מי שניגש אל משה היו רק כל ראשי שבטיכם וזקניכם. המנהיגים והאנשים החכמים של העם הצליחו לשמור על קור רוח, והם אלו שפנו אל משה כדי לייצג את כולם.
אבל למה בעצם המנהיגים כל כך חששו שהעם לא יחזיק מעמד? הרי הם הרגע שמעו את קולו של ה' וראו שהכל בסדר! המנהיגים החכמים הבינו דבר חשוב. ה' השמיע את קולו באופן מיוחד כדי להוכיח לעם שהנבואה היא אמיתית ושהוא באמת מדבר איתם. ברגע שהמטרה הזו הושגה והעם האמין, הם ידעו שגוף של בן אדם רגיל פשוט לא מסוגל להכיל חיבור רוחני כל כך חזק וישיר לאורך זמן. הם הבינו שאם ימשיכו לשמוע את קולו של ה' בעצמם, זה יהיה עומס גדול ועוצמתי מדי שהם לא יוכלו לעמוד בו.