שמתם לב פעם שלפעמים אנחנו מספרים את אותו סיפור פעמיים, אבל בכל פעם משתמשים במילים קצת אחרות? בלוחות הברית הראשונים ה' אמר לנו לזכור את יום השבת, אבל כאן, בלוחות השניים, כתובה פתאום מילה אחרת.
התורה פותחת במילה שמור. חכמים מגלים לנו סוד מדהים, כשה' נתן את התורה, הוא אמר את המילים זכור ושמור ביחד, באותו רגע ממש, בנס עצום שקשה לנו לדמיין. אבל מה ההבדל ביניהן? המילה זכור מתקשרת לדברים שאנחנו צריכים לעשות בפה, כמו לעשות קידוש. לעומת זאת, המילה שמור אומרת לנו ממה צריך להישמר ולהיזהר. היא מזכירה לנו לשבות ממלאכה ולנוח. בנוסף, המילה הזו מלמדת אותנו שעלינו לחכות ולצפות לשבת כבר באמצע השבוע, ולהכין את כל מה שצריך מראש כדי שנהיה מוכנים ורגועים.
האם מספיק רק לא לעבוד ולנוח כל היום? התורה מוסיפה את המילה לקדשו. הפירוש הוא שכדי שהשבת תהיה באמת קדושה, אנחנו לא יכולים רק לשבת בלי לעשות כלום. עלינו למלא את היום בדברים מיוחדים, כמו לימוד תורה ומצוות, ולשמור על התנהגות טובה ורוחנית.
בסוף, נאמר שאנחנו שומרים את השבת כאשר צוך ה'. לאיזה ציווי הכוונה? התורה מחזירה אותנו אחורה לאירוע שקרה עוד לפני מעמד הר סיני. מיד אחרי שיצאנו ממצרים, כשהיינו בתחנה שנקראת מרה, ה' כבר נתן לנו את הציווי על השבת. משה רבנו מזכיר את זה כדי שנדע שהמילה החדשה שמור היא לא המצאה שלו, אלא ציווי ישיר ומקורי שה' נתן לנו כבר אז.