יצא לכם פעם לשמוע רעש כל כך חזק או לראות אור כל כך מסנוור, שפשוט הייתם חייבים לעצום עיניים ולכסות את האוזניים? במעמד הר סיני בני ישראל חוו משהו מדהים. הם שמעו את קולו של ה׳ ונשארו בחיים. אבל מיד אחר כך, הם התחילו לחשוש מאוד.
למה הם פחדו פתאום? הם הבינו שלשרוד נס כזה פעם אחת זה אפשרי, אבל להמשיך לראות ולשמוע את הגילוי האלוהי שוב ושוב, זה כבר יותר מדי בשביל בני אדם רגילים. בני ישראל חששו משני דברים. קודם כל, מהראייה. הם פחדו שמא תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת, כלומר שהמראה העוצמתי של האש האלוהית יהיה חזק מדי עבורם והגוף שלהם לא יוכל לשאת זאת. הדבר השני שהפחיד אותם היה השמיעה. הם אמרו למשה שאִם יֹסְפִים, כלומר אם אנחנו נוסיף ונמשיך, אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה׳, לא נוכל לעמוד בזה. קולו של ה׳ מגיע ממקום כל כך עליון, שלהקשיב לו דורש כוח עצום שפשוט אין לבני אדם.
מתוך החשש הזה, בני ישראל הבינו משהו חשוב מאוד. הם קלטו שרק אדם אחד מסוגל לעמוד במשימה העצומה של קבלת התורה ישירות מה׳, וזה משה רבנו. ההבנה הזו גרמה להם להאמין במשה ובתורה שהוא מעביר להם באמונה שלמה ומוחלטת.