הצלחתם פעם לעשות מעשה ממש טוב, והרגשתם בלב שמחה מיוחדת וטהורה שרציתם שתישאר איתכם לתמיד? הרגשה דומה עברה על בני ישראל. באותו רגע מיוחד, הלב שלהם היה מלא בכוונות טובות וברצון אמיתי להיות קרובים אל ה'. ה' ראה את המצב המיוחד הזה ושמח בו מאוד.
כשה' אומר מִי יִתֵּן, זה מעורר שאלה מעניינת. הרי ה' הוא כל יכול וקובע הכל בעולם, אז למה הוא צריך לבקש או לקוות למשהו? התשובה היא שה' קובע הכל, חוץ מדבר אחד: הבחירה שלנו. ה' נתן לנו במתנה את הכוח המוחלט להחליט בעצמנו אם להיות טובים או לא. לכן, הוא לא מכריח אותנו, אלא מקווה ומייחל שנבחר בטוב מרצוננו החופשי.
ה' מבקש מהם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי, כי הוא יודע שרק להרגיש פחד או יראה בלב זה לא מספיק. אם יש רק רגש חזק בלי מעשים ברורים, אפשר להתבלבל ולעשות טעויות קשות, כמו שקרה בחטא העגל. לכן ה' מחבר את ההרגשה שבלב אל המעשים עצמם, אל שמירת המצוות ששומרות עלינו בדרך הנכונה.
ולמה בעצם ה' כל כך רוצה שנשמור את המצוות? התשובה נמצאת במילים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם. ה' לא צריך את המצוות שלנו בשביל עצמו. הוא ברא את העולם רק מתוך אהבה גדולה, והמטרה היחידה שלו היא לעשות לנו טוב. ההבטחה הזו, יחד עם המילים כָּל הַיָּמִים וגם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם, מזכירה לנו שהתורה והמצוות הן מתנה נצחית שה' נתן לנו באהבה, והן יישארו איתנו לתמיד.