חשבתם פעם למי עוד מגיעה מנוחה בשבת חוץ מלעצמנו? כששומרים שבת, אנחנו לא נחים לבד. ה' מבקש שניצור שקט ומנוחה בכל הסביבה שלנו, ממש כמו שה' נח כשסיים לברוא את העולם. התורה מזכירה במיוחד את בעלי החיים וכותבת וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ, ואז מוסיפה את כולם במילים וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ. למה התורה מפרטת כל כך דווקא עכשיו, רגע לפני שבני ישראל נכנסים לארץ ישראל? כשהם היו במדבר, הבהמות לא היו צריכות לעבוד קשה. אבל בארץ ישראל, השור חורש את האדמה והחמור סוחב משאות כבדים. לכן היה חשוב להזהיר שגם להם מגיע חופש. חוץ מזה, יש כאן מטרה חברתית חשובה: אם הבהמה תעבוד, המשרת יצטרך לטפל בה ולעבוד יחד איתה. לכן, כשהבהמה נחה, גם הוא יכול לנוח.
התורה ממשיכה ומסבירה שהמטרה היא לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ. הציווי הזה מזכיר לנו את יציאת מצרים. פעם היינו עבדים, וה' הוציא אותנו לחופשי ונתן לנו מנוחה. לכן, אנחנו חייבים לתת מנוחה גם למשרתים שלנו, לא לעשות את העבודה שלנו דרכם ולא לתת להם לסחוב דברים כבדים. אבל למה מודגשת המילה כָּמוֹךָ? הרי גם בעלי חיים נחים בשבת. התשובה היא שהמשרתים צריכים לעצור את העבודה שלהם באופן מוחלט, ממש כמונו. ביום הזה הם זוכים למנוחה אמיתית לגוף שלהם, משתחררים מהעבודה הקשה ומרגישים חופשיים בדיוק כמו כולם.