קרה לכם פעם שראיתם אצל חבר משהו ממש יפה, והרגשתם שאתם פשוט חייבים שיהיה לכם בדיוק כזה? הדיבר האחרון בעשרת הדיברות הוא מיוחד מאוד, כי הוא לא מדבר רק על המעשים שלנו, אלא נכנס ממש אל תוך הלב. ה' מלמד אותנו כאן שחשוב לשלוט לא רק במה שאנחנו עושים, אלא גם במה שאנחנו חושבים ומרגישים, כי לב טוב ומחשבה נקייה הם הבסיס לכל המצוות.
בתחילת הדיבר התורה אומרת וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, כלומר אסור לאדם לרצות את אשתו של אדם אחר. רק אחר כך התורה מזכירה את הבית והרכוש. למה הסדר הזה? כי זה מתאים לטבע של בני האדם. כשבחור צעיר גדל, הוא קודם כל חושב על להקים משפחה ולהתחתן, ורק אחר כך הוא מתחיל לחשוב על קניית בית ורכוש.
בהמשך, התורה משתמשת בשתי מילים שונות כדי להזהיר אותנו מלקחת דברים של אחרים. המילה הראשונה היא וְלֹא תִתְאַוֶּה. מילה זו קשורה רק למחשבה שבלב. אסור לנו אפילו לחשוב ולתכנן בלב איך להשיג משהו ששייך למישהו אחר. המילה השנייה היא וְלֹא תַחְמֹד, והיא קשורה לשלב המעשה. זה קורה כשאדם לא רק חושב, אלא ממש מתאמץ להשיג את החפץ, למשל אם הוא לוחץ על חבר שלו ומבקש ממנו שוב ושוב עד שהחבר נאלץ לתת או למכור לו את זה. התורה אוסרת גם את המחשבה וגם את המעשה, כי ברגע שאנחנו עוצרים את הרצון בתוך הלב, אנחנו מונעים מעצמנו להגיע למעשים לא טובים.
בנוסף, התורה מזכירה כאן גם את המילה שָׂדֵהוּ. למה דווקא עכשיו מדובר על שדה? מכיוון שבני ישראל עמדו ממש לפני הכניסה לארץ ישראל. הם ידעו שבקרוב לכל אחד מהם יהיה שדה משלו בארץ, ולכן היה חשוב להזכיר להם מראש לא לקנא באדמה של השכן. מזה אנחנו לומדים שהאיסור הזה חל על כל דבר שאפשר לקנות, בין אם זה חפץ קטן או אפילו חלקה של אדמה.