ה' מתחייב להיות עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים, כלומר לשמור את חסדו לאלפי דורות לאלו הנאמנים לו, מתוך קשר בלעדי השולל עבודה זרה. המילה האחרונה בפסוק נכתבת בלשון נסתר ויחיד, מצותו, אך נקראת בלשון מדבר ורבים, מִצְוֹתָי. הבדל זה מלמד שמי שמקיים אפילו מצווה אחת במסירות נחשב לשומר המצוות כולן, וכי גם כשה' נדמה כנסתר יש לקיים את מצוותיו מתוך תחושת נוכחותו הישירה. בנוסף, סמיכות המילים וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי לאיסור נשיאת שם ה' לשווא מזהירה שיש לקיים מצוות לשם שמיים, ושלא לעבור על איסור שבועת שווא כדי לקיים מצווה.
דברים, פרק ה׳, פסוק י׳
פרשת ואתחנן
וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַֽאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י (מצותו) [מִצְוֺתָֽי]׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.