דברים, פרק ה׳, פסוק י״ז

ציוויים אלו מציבים את עמודי התווך של החברה האנושית, כאשר תוספת האות וי"ו לפני כל איסור מחברת אותם למקשה אחת ומלמדת על הקשר ההדוק בין הפשעים. האיסור וְלֹא תִּנְאָף מתייחס אך ורק לקיום יחסים עם אישה נשואה, וסמיכותו לאיסור לֹא תִּרְצָח מעידה על חומרתו כעבירה שדינה מוות. באופן דומה, האיסור וְלֹא תִּגְנֹב עלול להוביל לעבירה של וְלֹא־תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא, איסור המתמקד במתן עדות פסולה בבית הדין שעלולה להרוס את האמון הבסיסי. בניגוד לשקר אקטיבי, המילה שָׁוְא כוללת גם עדות מיותרת או חסרת תוקף משפטי, כגון עדות של עד יחיד שאינה מביאה להרשעה אלא רק מוציאה שם רע, או אי-דיוק בפרטים שוליים. מכלול איסורים אלו מלמד כי ה' בוחן את שורש הכוונה הפנימית של האדם, ולכן מעניש גם על מחשבה זדונית להזיק בעדות, אף אם המזימה לא יצאה אל הפועל.