קהלת, פרק ז׳, פסוק י״ד

בְּיוֹם טוֹבָה, כאשר האדם חווה שפע, עליו ליהנות ממנו ולנצל אותו לעשיית חסד וצדקה, תוך שמירה על ענווה והימנעות מגאווה. לעומת זאת, וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה, כשהמציאות קשה על האדם להתבונן במעשיו ולחזור בתשובה, לנסות למזער את הנזק, או להתנחם בכך שיינצל מן הפורענות. תנודות אלו נובעות מכך שגַּם אֶת־זֶה לְעֻמַּת־זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים, כלומר ה' ברא עולם מאוזן של ניגודים המשלימים זה את זה, כמו עושר ועוני או שכר ועונש. תכלית האיזון היא עַל־דִּבְרַת, כלומר בעבור, שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה, כדי שלא יוותר לאדם פתח להרהר אחר צדקת הבורא, או כדי שייסוריו ינקו אותו מחטאיו ולא יותירו אחריו שום עוון לעולם הבא.