חכמתו של אדם אינה חסינה מלחצי החיים, שכן הָעֹשֶׁק מסוגל להוציא אותו משלוותו ולהשחית את מעלותיו. בין אם מדובר בהתגרות של אנשים כסילים, בחשיפה לחוסר צדק בעולם או בעומס של עסקנות ציבורית, הלחץ יְהוֹלֵל חָכָם ויבלבל את דעתו. כתוצאה מבלבול זה הוא וִיאַבֵּד אֶת־לֵב מַתָּנָה, כלומר ישחית את שכלו שהוענק לו כמתנה רוחנית מאת ה', או לחלופין יאבד את מידת המתינות והסבלנות שלו. כך קרה למשה רבנו, שבעקבות הקנטות מצד רשעים איבד את סבלנותו, הטיח דברים קשים כלפי ה' ונענש.
קהלת, פרק ז׳, פסוק ז׳
כִּ֥י הָעֹ֖שֶׁק יְהוֹלֵ֣ל חָכָ֑ם וִֽיאַבֵּ֥ד אֶת־לֵ֖ב מַתָּנָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.