שמות, פרק ל״ז, פסוק א׳

יצא לכם פעם להכין משהו כל כך חשוב ויקר לכם, שרציתם לעשות את כולו לגמרי בעצמכם ולא לתת לאף אחד אחר לעזור?

זה בדיוק מה שקרה לבצלאל כשהוא בנה את המשכן. המשכן היה מלא בכלים מיוחדים, ובצלאל היה המנהל של כל האומנים. אבל כשהגיע הזמן לבנות את ארון הקודש, שבו נמצאת התורה, הכתוב אומר וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל. למה שמו מוזכר כאן במפורש? כי הארון היה כל כך קדוש וחשוב, שבצלאל החליט לעשות אותו במו ידיו באהבה גדולה, ולא רק להדריך אחרים. הארון היה הכלי הראשון שנבנה. ממש כמו שביום הראשון של בריאת העולם ה' ברא את האור, כך גם במשכן בנו קודם כל את הארון, כי התורה שנמצאת בתוכו היא האור שלנו.

הארון נבנה מתוך עֲצֵי שִׁטִּים, אבל בעצם היו שם שלושה ארונות שנכנסו אחד בתוך השני: ארון פנימי מזהב, ארון אמצעי מעץ, וארון חיצוני מזהב. דווקא בתוך ארון העץ הפשוט הונחו לוחות הברית. זה מלמד אותנו מסר חשוב מאוד: אנחנו צריכים לתת כבוד גדול של זהב לכל אדם שלומד תורה, גם אם הוא נראה לנו פשוט ורגיל מבחוץ כמו עץ.

אם נסתכל על המידות של הארון, נגלה עוד משהו מעניין: אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ. אמה היא מידת אורך של פעם, אבל שימו לב שכל המידות של הארון אינן שלמות, אלא עשויות מחצאים. למה לא מידות שלמות? כדי לרמז לנו שכאשר אנחנו לומדים את התורה שמונחת בארון, אנחנו לומדים לתקן את המידות וההרגלים הפחות טובים שלנו, ולהפוך לאנשים טובים יותר.