בניית כלי המשכן נפתחת ביצירת הכלי המקודש ביותר, משכן התורה והעדות. מלאכת המשכן כולה דורשת חכמה ומיומנות, אך עשיית הארון תופסת מקום ייחודי המבדיל אותה משאר הכלים, הן בזהות העושה, הן בסדר העבודה והן במידות ובחומרים.
הכתוב פותח במילים וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל, ומעורר את השאלה מדוע הוזכר שמו של בצלאל במפורש דווקא כאן, בעוד שבשאר הכלים נאמר "ויעש" באופן סתמי. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהדבר נובע מקדושתו היתרה של הארון וממסירותו של בצלאל. בעוד שבשאר הכלים הסתפק בצלאל בניהול והדרכת האומנים שתחתיו, בארון הוא נתן את נפשו וטרח לעשותו במו ידיו [רש"י, שפתי חכמים, משכיל לדוד, רש"ר הירש]. מידת מסירות הנפש הזו עברה אליו בירושה מסבו, חור, שנהרג כשניסה למנוע את חטא העגל, וכעת נכדו מוסר את נפשו על בניית המשכן המכפר על אותו חטא [ברכת אשר על התורה].
לצד זאת, יש המזהים בהזכרת שמו צורך מעשי להבחין בין ארון זה לארון אחר. משה רבנו עשה ארון עץ קודם לכן, שבו הונחו שברי הלוחות והוא זה שיצא עם ישראל למלחמות, ולכן הכתוב מדגיש שכאן מדובר בארון המהודר שעשה בצלאל לאחר יום הכיפורים [ריב"א, פרדס יוסף]. מעבר לכך, בצלאל התאים למלאכה זו מבחינה רוחנית: שמו רומז לכך שהוא שוכן ב"צל אל", בדומה לארון שעליו שורה השכינה [רא"ש, דעת זקנים], והוא היה בקיא בסודות הרוחניים של הארון המקביל לכיסא הכבוד [קיצור בעל הטורים, רבנו בחיי]. היותו משבט יהודה, שבט המלוכה, ראויה אף היא, שכן מלך מצווה שתמיד יהיה עמו ספר תורה [שפתי כהן].
מעניין לציין שבעוד הציווי המקורי על הארון נאמר בלשון רבים ("ועשו ארון"), העשייה בפועל מיוחסת לבצלאל בלבד. פער זה בא ללמד שבעוד המלאכה הפיזית נעשתה על ידי יחיד, התורה המונחת בארון שייכת לכולם ומופקרת לכל דורש, ואין לאיש בעלות בלעדית עליה [רבנו בחיי]. בזכות עשיית הארון, זכה שבטו של בצלאל להיות שבט של מחוקקים ומורי הלכה לדורות [העמק דבר].
הארון היה הכלי הראשון שניגשו לעשותו. כשם שהאור נברא ראשון במעשה בראשית, כך הארון, המכיל את התורה שנמשלה לאור, קדם לכל [רא"ש, דעת זקנים]. מתוך כבוד לארון, המשיך בצלאל ועשה גם את שאר כלי הקודש [אבן עזרא]. הכלים הבאים אחריו בפרשה מוזכרים בדיוק לפי סדר הנחתם הפיזי בתוך המשכן, מן הפנים אל החוץ [רבנו בחיי, קאסוטו].
הארון נבנה מעֲצֵי שִׁטִּים, בחירה שאינה מקרית. ה' הקדים תרופה למכה וציווה להשתמש בעץ זה כדי לכפר מראש על החטא העתידי של בני ישראל בשיטים [רא"ש, רבנו בחיי, דעת זקנים]. מבנה הארון הורכב למעשה משלושה ארונות שנכנסו זה בתוך זה: ארון פנימי מזהב, ארון אמצעי מעץ, וארון חיצוני מזהב. ארון העץ הפשוט היה חבוי באמצע, אך בתוכו הונחו הלוחות. עובדה זו, יחד עם הנחת שברי הלוחות בארון, מלמדת מסר חברתי ומוסרי: יש לנהוג כבוד גדול בתלמיד חכם גם אם הוא עני, ולחלוק לו כבוד של "זהב" [רבנו בחיי, צאינה וראינה]. בניגוד לכלים אחרים שבהם הטבעות והבדים (המוטות) נועדו להסרה, בארון הם היו קבועים לעולם, שכן הוא משמש כדירת קבע לתורה [פרדס יוסף].
גם מידותיו של הארון נושאות משמעות עמוקה: אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ (שתי אמות וחצי אורכו, אמה וחצי רוחבו ואמה וחצי גובהו). בניגוד לשאר הכלים, כל מידות הארון מורכבות משברים וחצאים ואינן שלמות. הדבר רומז לכך שלימוד התורה השוכנת בארון צריך "לשבור" את האדם, כלומר לעדן ולתקן את מידותיו הרעות והרגליו השליליים [חומש קה"ת].