יצירת הכרובים על גבי הכפורת דרשה אומנות עילאית, שכן היה צורך לעצב שתי דמויות נפרדות לחלוטין העולות וצומחות מתוך מקשה אחת של זהב. מלאכה זו התבצעה כך שכְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה הונח בקצה האחד של הכפורת, וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה בקצה האחר שלה [ביאור שטיינזלץ].
באשר לאופן יצירתם הפיזית, המילים מִשְּׁנֵי קְצוֹתָיו מלמדות על תהליך יציקת הזהב. האומן לא יצר פלטה שטוחה והכה בה בפטיש לכל אורכה, אלא כבר בשעת התכת הזהב הוא ריכז כמות גדולה יותר של חומר בשני קצוות הכפורת, כדי שיהיה די זהב לעיצוב דמויות הכרובים מתוך היציקה עצמה [אור החיים]. מעניין לשים לב כי המילה עָשָׂה מופיעה בלשון יחיד. בדרך הטבע, עיצוב של שתי דמויות מורכבות משני צדדים מנוגדים של מקשה אחת דורש עבודה של שני אומנים במקביל. אולם, בדרך נס הצליח בצלאל לעשות את שניהם יחד בכוחות עצמו [העמק דבר].
מעבר לפן המעשי, טמון גם מסר רעיוני עמוק הבא לידי ביטוי בכתיב החריג של המילה קְצוֹתָיו. במסורת הכתיב המקראי, מילה זו נכתבת בצורה נדירה עם שתי אותיות וי"ו רצופות וחסרה בה האות יו"ד (קצוותו) [מנחת שי]. שינוי צורה זה, המעמעם את סיומת הרבים הרגילה, נועד להדגיש את האחדות המוחלטת של הכרובים. אף על פי שהכרובים מייצגים שניות וכיוונים שונים, התורה מבקשת לשמור על תפיסתם כמהות אחת בלתי ניתנת לחלוקה. שניהם יחד מהווים יחידה אחת שלמה שבה לאף צד אין עליונות על משנהו, רעיון המשתקף גם במבטם ובעמידתם המכוונים זה אל זה [רש"ר הירש].