תיאור הכנתם של שמן המשחה וקטורת הסמים מופיע כאן בקצרה, כעין נספח לתיאור עשייתו של מזבח הקטורת, וזאת אף על פי שטרם נסתיימה מלאכתם של שאר כלי המשכן שעתידים להימשח בשמן זה [קאסוטו, חזקוני].
בניגוד לפירוט הרב המלווה את עשיית כלי המשכן, הכתוב כאן מקצר מאוד ואינו מונה את סוגי הבשמים או את תהליך ההכנה המדויק. הסיבה לכך היא שהאומנים סמכו על מומחיותם המקצועית, כפי שמלמדות המילים מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ. הפירוש הוא שהשמן והקטורת נעשו בדיוק מקצועי ובהקפדה יתרה, על דעתם של רוקחי בשמים מומחים [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור שטיינזלץ, בכור שור].
הפרשנים עומדים על הבדל בולט בפסוק: בעוד ששמן המשחה מתואר בתואר קֹדֶשׁ, קטורת הסמים מתוארת במילה טָהוֹר. ברמה הבסיסית, משמעות המילה טָהוֹר היא שהבשמים נוקו ונופו מכל פסולת או חומר זר, שכן אפילו מעט לכלוך עלול להבאיש ולקלקל את ריחם העדין של השמן והסמים [ספורנו, ביאור שטיינזלץ, בכור שור, חזקוני]. מנגד, השמן נקרא קֹדֶשׁ משום שנועד להיות נצחי ובלתי נפסד [ספורנו], ובעיקר משום שתפקידו ומטרתו הם לקדש דברים אחרים, כדוגמת המשכן, כליו והכוהנים. מכיוון שהקטורת אינה מקדשת דברים אחרים, היא נקראת טָהוֹר כדי ללמד שעל אף שאינה מקדשת, עצם "חיבת הקודש" שלה מכשירה אותה לקבל טומאה, ולכן היא מצריכה טהרה קפדנית [הטור הארוך, פענח רזא, צפנת פענח].
גישה אחרת מסבירה את ההבדל בין התארים על פי שלב המוכנות של כל אחד מהם. שמן המשחה הגיע לגמר מלאכתו על ידי בישולו באש, ולכן הוגדר מיד כקֹדֶשׁ. לעומת זאת, מלאכת הקטורת של בצלאל כללה רק את הכנת התערובת, שכן את הכתישה עצמה היה נכון יותר לעשות סמוך לזמן הקטרתה. לכן, בשלב זה, הקטורת מוגדרת רק כטָהוֹר בתור תערובת נקייה ללא עירוב זר, אך היא טרם הגיעה לדרגת קדושה מלאה [העמק דבר].
נוסף על כך, ישנו הסבר הלכתי ומעשי להבדל זה: בתהליך הכנת הקטורת היה חשש סביר שהאומנים יריחו בטעות את ריחה הטוב ויעברו על איסור מעילה בקודש. כדי למנוע זאת, הקטורת הוכנה כשהיא במעמד של חול אך בטהרה מוחלטת, ורק לאחר מכן הוקדשה. לעומת זאת, שמן המשחה, שאסור ממילא לאדם הדיוט לעשותו, לא עורר חשש דומה, ולכן הוגדר כקֹדֶשׁ כבר מתחילת עשייתו [פרדס יוסף].