מיקומן המדויק של טבעות השולחן נועד לאפשר את נשיאתו בצורה יציבה. המילים לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת הָיוּ הַטַּבָּעֹת מתארות את היחס בין המסגרת, שהייתה ממוקמת בין רגלי השולחן או צמודה ללוח שלו, לבין הטבעות. הטבעות נוצקו במקביל למסגרת בחלקה התחתון, על גבי ארבע רגלי השולחן, ולא על המסגרת עצמה [ביאור שטיינזלץ]. טבעות אלו שימשו כבָּתִּים לַבַּדִּים, כלומר היוו כלי קיבול למוטות הנשיאה [ביאור שטיינזלץ].
למרות ייעודן של הטבעות לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן, המוטות לא הוכנסו לתוכן מיד עם עשייתן. למעשה, המוטות הושחלו לטבעות אך ורק בשעת משא ולא נותרו בהן באופן קבוע, משום שלא היו מונחים היטב כאשר השולחן עמד במקומו. סיבת הדבר היא שהייתה רק טבעת אחת באמצע כל אחת מארבע פאות השולחן (שתיים באורכו ושתיים ברוחבו) ולכן המוטות לא יכלו להישאר יציבים בתוכן שלא לצורך נשיאה [העמק דבר].