שמות, פרק ל״ז, פסוק כ״ד

משקלה הכולל של המנורה ואביזריה הנלווים עמד על כִּכָּר זָהָב טָהוֹר, מידה השווה לכשלושים עד חמישים קילוגרם. הפסוק מדגיש כי משקל זה מאגד בתוכו את המנורה וְאֵת כָּל כֵּלֶיהָ, אף על פי שתהליך עשייתם של הכלים עצמם אינו מפורט כאן [ביאור שטיינזלץ].

הדרישה ליצור את המנורה מכיכר זהב אחת נושאת משמעות עמוקה של הידור מצווה. ההלכה הבסיסית אומנם פוסלת מנורה שנעשתה מפסולת או משברי זהב, ולכן מבחינה טכנית ניתן היה להשתמש במספר כיכרות זהב שלמים ולחברם יחד. אולם, המסורת מלמדת על דרך מהודרת ומושלמת יותר: מסופר כי בעת עשיית המנורה בימי שלמה המלך, נלקחו אלף כיכרות זהב שהותכו וזוקקו שוב ושוב בכור ההיתוך, עד שהצטמצמו והועמדו על כיכר אחת ויחידה של זהב טהור לחלוטין. פעולה זו נועדה להבטיח שכל הזהב הדרוש למנורה יאוחד מראש לכיכר שלמה אחת, ולא יורכב מחיבור של חלקים רבים [תורה תמימה].