מזבח הקטורת הוא כלי קטן יחסית, ולכן, בשונה מכלים אחרים במשכן, אינו זקוק לארבע טבעות נשיאה אלא מסתפק בשתיים בלבד [ביאור שטיינזלץ]. טבעות אלו מוקמו מתחת לזר המקיף את המזבח.
הכתוב מפרט את מיקום הטבעות: עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו עַל שְׁנֵי צִדָּיו. בעוד שיש מי שרואה בכפילות לשון זו חזרה רעיונית על אותה משמעות [חזקוני], יש המבארים כי המילה צַלְעֹתָיו מכוונת לעבריו של המזבח, כך שהטבעות מוקמו בזוויות הנגדיות שלו [ביאור שטיינזלץ]. מבחינת מסורת הכתיב, המילים עַל שְׁנֵי נכתבות בנפרד, ללא מקף מחבר ביניהן [מנחת שי].
ייעודן של טבעות אלו הוא לשמש לְבָתִּים, כלומר מקומות השחלה, לְבַדִּים, שהם המוטות שבעזרתם נושאים את המזבח ממקום למקום [ביאור שטיינזלץ].