חשבתם פעם כמה מסובך ליצור יצירת אומנות מורכבת מתוך גוש זהב אחד שלם? יצירת הכרובים שעל מכסה ארון הברית הייתה מלאכה מיוחדת במינה. היה צריך לפסל שתי דמויות שצומחות מתוך אותו גוש זהב, כך שיווצר כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה בצד אחד, וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה בצד השני.
המילה מִשְּׁנֵי קְצוֹתָיו מגלה לנו איך בדיוק עשו את זה. האומן לא יצר סתם משטח ישר ודפק עליו בפטיש, אלא כבר כשהוא התיך את הזהב החם, הוא אסף וריכז כמות גדולה של זהב בשני הקצוות. כך נשאר לו מספיק חומר כדי לעצב את הדמויות מתוך המשטח עצמו. בדרך כלל, כדי להכין יצירה כזו משני צדדים שונים, צריך שני אומנים שיעבדו יחד באותו הזמן. אבל המילה עָשָׂה מופיעה בלשון יחיד, כי בצלאל האומן הצליח בדרך נס לעשות את הכל לגמרי בעצמו.
התורה גם רומזת לנו כאן על רעיון מקסים. המילה קְצוֹתָיו נכתבת בתורה בצורה נדירה שגורמת לה להיראות קצת כמו מילה ביחיד ולא ברבים. השינוי הקטן הזה בא ללמד אותנו שגם אם הכרובים הם שניים ונמצאים בצדדים שונים, הם בעצם מחוברים ומאוחדים לגמרי. הם יחידה אחת שלמה, אף אחד מהם לא חשוב יותר מהשני, והם תמיד מכוונים ומביטים זה אל זה.