חשבתם פעם כמה משמח זה לראות יצירה גדולה ומסובכת שסוף סוף מוכנה לגמרי? התורה מספרת לנו על הרגע שבו סיימו להכין את הכרובים, שהם דמויות מיוחדות מזהב שניצבו על ארון הברית. התורה משתמשת במילה הָיוּ כדי להדגיש שהם כבר בנויים ומוכנים. קודם לכן, כשה׳ רק נתן את ההוראות, היה כתוב שהם "יִהְיוּ", אבל עכשיו העבודה הסתיימה באמת.
הכרובים מתוארים בתור פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם. הם הרי היו עשויים מזהב ולא היו בהם חיים, לכן הם לא באמת פרשו או הזיזו את הכנפיים שלהם באותו רגע כמו ציפורים. הכוונה היא שהכנפיים שלהם היו פתוחות באופן קבוע, כדי לכסות ולשמור מלמעלה על מכסה הארון, שנקרא כפורת.
ואיך נראו הפנים שלהם? מצד אחד כתוב וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו, כלומר הם פנו זה אל זה. אבל מיד אחר כך כתוב אֶל הַכַּפֹּרֶת הָיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים. השילוב הזה מלמד אותנו שהם לא הסתכלו ממש ישר אחד לשני בעיניים. הפנים שלהם פנו אחד לכיוון השני, אבל היו קצת נטויות כלפי מטה, כך שהמבט שלהם הופנה אל הכפורת שמתחתיהם.