תארו לעצמכם שאתם מנסים לפסל יצירה מורכבת מחימר, אבל יש חוק אחד נוקשה: אסור לכם לחתוך את החומר לחתיכות ולחבר אותן מחדש. הכול חייב להיווצר מגוש אחד שלם! קשה, נכון?
זה בדיוק מה שקרה כשהכינו את המנורה למשכן. התורה מתארת לנו איך עברו משלב התכנון לשלב העשייה האמיתי. מסופר שהמנורה הייתה מִקְשָׁה, כלומר היא לא נוצרה על ידי חיבור של חלקים שונים וגם לא שפכו זהב נוזלי לתוך תבנית. האומנים לקחו גוש אחד גדול ושלם של זהב טהור, והיכו בו בזהירות עד שנוצרה הצורה המושלמת. מאותו גוש יחיד נוצרו יְרֵכָהּ, שזה הבסיס שעליו עומדת המנורה, וְקָנָהּ, שהוא העמוד המרכזי והקנים שלה. גם כל הקישוטים המיוחדים של המנורה, גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, עוצבו מאותו הגוש בדיוק ולכן כתוב שמִמֶּנָּה הָיוּ, ללא שום תוספת של דבק או עזרה מבחוץ.
המנורה המאירה היא סמל לחכמה. שבעת הנרות שלה מזכירים לנו את הנשמות של עם ישראל. כמו שלכל נר במנורה יש את המקום שלו, כך לכל אחד ואחת מאיתנו יש אופי מיוחד ודרך משלו להאיר את העולם ולגלות בו את ה'.