שמות, פרק ו׳, פסוק ג׳

ה' מציב גבול ברור בין תקופת האבות לתקופת הגאולה של עם ישראל. וָאֵרָא אֶל־אַבְרָהָם אֶל־יִצְחָק וְאֶל־יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי, כלומר בשלב של הבטחות שטרם התממשו במלואן בחייהם ובהנהגה של נסים נסתרים בתוך חוקי הטבע. השם שַׁדָּי מבטא את האל שמציב גבולות לטבע, מספיק כדי לפרנס את בריותיו ומעניק להם פריון וחיים. לגבי ההמשך, וּשְׁמִי יְהֹוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם, אין הכוונה שהאבות לא הכירו את השם עצמו, אלא שמהותו, המתבטאת בקיום ההבטחות בפועל ושליטה מוחלטת בטבע דרך נסים גלויים, טרם הומחשה בחייהם. מעבר זה אינו ממעיט באמונתם השלמה של האבות, אלא נועד להעניק למשה התגלות פומבית וחדשה הנדרשת כדי להוציא את העם משיעבוד.