תגובת ה' לטענותיו של משה נפתחת בתוכחה המבטאת את מידת הדין, כפי שמשתמע מהמילים וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים. עם זאת, מיד מופיעה אמירה רכה של מידת הרחמים, וַיֹּאמֶר, המלמדת כי ה' דן את משה לכף זכות משום שזעקתו נבעה מאהבתו לעם, וכי גם הקושי הקיים נועד למעשה לזרז את הגאולה. הפנייה האישית אֵלָיו באה לנחם את משה מול חוסר ביטחונו העצמי ולהראות לו שדווקא ענוותנותו מכשירה אותו להנהגה. ההכרזה החגיגית אֲנִי יְהֹוָה משמשת כהצהרה רשמית שלפיה ה' נאמן לקיים את שבועתו לאבות, לגאול את ישראל ולהיפרע מן המצרים. הצהרה זו מסמנת מהפך היסטורי שבו הנהגת העולם משתנה מחוקי טבע נסתרים להשגחה ניסית ועל-טבעית, צעד המקביל לעליית מדרגת נבואתו של משה לנבואה בהירה וגלויה.
שמות, פרק ו׳, פסוק ב׳
פרשת וארא
וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.