התורה מפרטת את ייחוסה של משפחת הכהונה דרך נישואי אהרן לאלישבע והולדת ארבעת בניהם. אזכור שמה של אם המשפחה וייחוסה אינו מקרי, אלא נועד לחלוק כבוד למעמד הכהונה ולנביאים שיצאו ממנה [רמב"ן, אבן עזרא, חזקוני]. הפרשנים מסכימים כי דרכו של המקרא היא לציין את שמות אימותיהם של אנשים דגולים, בדומה לאופן שבו מוזכרות אימותיהם של מלכי הארץ [רמב"ן, שד"ל, רבנו בחיי, ביאור יש"ר].
הפסוק מדגיש כי אלישבע היא בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן. נחשון היה הנשיא החשוב של שבט יהודה, ונישואים אלו מצביעים על מעמדו הרם של אהרן. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שחיבור זה מסמל את התמזגותה של משפחת הכהונה משבט לוי עם משפחת המלוכה משבט יהודה, ומלמד שהכהונה נושאת בחובה גם ממעלת המלכות [רמב"ן, ספורנו, הטור הארוך, רבנו בחיי, ביאור שטיינזלץ].
מתוך תיאור הנישואים מפיקים הפרשנים הדרכות מעשיות. המילים לּוֹ לְאִשָּׁה נדרשות כהוראה לאדם להידבק תמיד במשפחות טובות וצדיקות, שכן הדבר משפיע ישירות על עתיד הצאצאים. בניגוד למשה שנשא את בת יתרו, אהרן בחר לשאת אישה ממשפחה מיוחסת וצדיקה, ובזכות כך זכה לזרע קדוש [העמק דבר, תורה תמימה, ברכת אשר על התורה].
בנוסף, הצירוף אֲחוֹת נַחְשׁוֹן מעורר שאלה, שהרי אם היא בת עמינדב, מובן מאליו שהיא אחותו של נחשון בנו. מכאן לומדים רוב הפרשנים כלל יסודי: הנושא אישה צריך לבדוק בטבעם ובמעשיהם של אחיה [רש"י, מזרחי, הדר זקנים]. הטעם המרכזי לכך הוא שרוב הבנים נוטים להיות דומים לאחי האם [תורה תמימה, שפתי חכמים, צאינה וראינה, חנוכת התורה]. מנגד, גישה נוספת מסבירה כי קל יותר לעמוד על טיבה ושלמותה של המשפחה דרך בחינת הגברים שבה, ולכן בחינת האחים מספקת תמונה מהימנה על האישה [גור אריה]. למרות האפשרות התיאורטית שאולי עמינדב מת ונחשון הוא שהשיא את אחותו, הפרשנים מכריעים כי אזכור האח בא ללמדנו את חובת הבדיקה במידותיו של האח [חנוכת התורה, משכיל לדוד].
לבסוף, מבחינת מסורת כתיבת התורה, השמות אֱלִישֶׁבַע, עַמִּינָדָב וכן אֲבִיהוּא נכתבים בספר התורה כל אחד כמילה אחת רציפה ומלאה [מנחת שי].