התורה מפרטת את שושלתו של קורח כהכנה לאירועים עתידיים שיתרחשו בהמשך המסע. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שאזכורם של וּבְנֵי קֹרַח במקום זה נועד להכין את הרקע להופעתם בספר במדבר, שם יצוין במפורש כי הם לא מתו בעונש שפקד את אביהם ועדתו [רשב"ם, ביאור שטיינזלץ].
רמז להצלתם הפלאית ניתן למצוא בשמו של בנו הבכור, אַסִּיר. מילה זו מופיעה במקרא גם בהקשר של שחרור ממאסר ("להוציא ממסגר אסיר"), דבר המרמז למסורת לפיה במהלך בליעת עדת קורח באדמה, נוצר עבור בניו מקום מוגן ובטוח בתוך הבקע, וכך הם ניצלו מאבדון [קיצור בעל הטורים].
מבחינה לשונית ומסורת הכתיב, השם וַאֲבִיאָסָף נכתב בספר התורה כמילה אחת רצופה, ובמילה הַקׇּרְחִֽי האות קו"ף מנוקדת בדגש חזק [מנחת שי].