יחזקאל, פרק כ״ה, פסוק ב׳

לאחר נבואות החורבן על ארץ ישראל, המוקד עובר לפורענות האומות השכנות ששמחו על מפלתה. הפנייה אל בֶּן־אָדָם פותחת בציווי שִׂים פָּנֶיךָ אֶל־בְּנֵי עַמּוֹן, שמשמעותו לסובב את פניו מול האומה העמונית ולהתמקד בעניינה. עמון נבחרה ראשונה משום שעודדה את נבוכדנצר לכבוש את ירושלים ושמחה על חורבן המקדש והגלות. בשל כך נאמר וְהִנָּבֵא עֲלֵיהֶם בלשון של דין ופורענות, המבשרת על עונש של מידה כנגד מידה שבו עריהם יחרבו, יהפכו למרעה והם יימסרו לביזה ולשליטת זרים.