יחזקאל, פרק כ״ה, פסוק ו׳

תגובתו החריפה של ה' מופנית כלפי השמחה לאיד שהפגינו בני עמון על חורבן ישראל. שמחה זו באה לידי ביטוי פיזי מוחצן באמצעות מַחְאֲךָ יָד, כלומר הכאת כפיים, וְרַקְעֲךָ בְּרָגֶל כריקוד ורקיעה חזקה בקרקע, פעולות שבהקשר זה מבטאות ששון מתפרץ אף על פי שניתן להשתמש בהן גם לאבל. לצד זאת מופנית ביקורת על המצב הנפשי, כפי שנאמר וַתִּשְׂמַח בְּכׇל־שָׁאטְךָ בְּנֶפֶשׁ, תיאור המבטא בוז עמוק, זלזול ושמחה עוקצנית ומכאיבה אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. עוינות עמוקה זו נבעה מפלישתם בפועל לארץ, והיא מסמלת את לעגם על חילול המקדש, על גלות העם ועל שממון הארץ.