גזר דין של כליה מוחלטת נחרץ על אדום, עונש שיקיף את כל יושבי הארץ, את הבהמות ואת הערים המרכזיות. ה׳ מצהיר וְנָטִתִי יָדִי עַל אֱדוֹם, כלומר יפנה את כוחו כדי להכות בה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], וכתוצאה מכך היא תהפוך לשממה מוחלטת.
החורבן יתפרס על פני אזורים שונים, החל מִתֵּימָן. הפרשנים מציגים שתי גישות מרכזיות להבנת מילה זו. יש המסבירים כי מדובר בציון גיאוגרפי של כיוון דרום, ולפיו החורבן יתחיל בפאת הדרום של אדום ויתפשט משם עד לארץ ישראל שנמצאת בצפון [מצודת דוד, רד"ק]. לעומת זאת, הגישה השנייה מפרשת כי מדובר בחבל ארץ או בעיר מרכזית באדום, שנקראה על שם תימן, בנו הבכור של אליפז בן עשו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
משם עוברת הנבואה לתאר את גורלה של עיר נוספת, וּדְדָנֶה בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ. הכוונה היא ליושבי העיר דדן, שהייתה עיר גדולה בארץ אדום [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. מבחינה דקדוקית, האות ה"א בסוף המילה וּדְדָנֶה היא אות נוספת שאינה חלק משורש המילה, וההטעמה בה היא מלעיל [רד"ק, מנחת שי].
מבנה הפסוק, על פי טעמי המקרא, מצביע על שני מוקדי פורענות נפרדים: בצד של תימן הארץ תחרב, ואילו בצד של דדן האנשים ייפלו בחרב. הפרדה זו משקפת שתי תקופות היסטוריות שונות שבהן הוכתה אדום. החורבן הראשון בוצע על ידי נבוכדנצר מלך בבל, ובו הוכתה תימן בלבד, שכן באותה עת יושבי דדן נפרדו מאדום וניצלו. החורבן השני אירע דורות לאחר מכן על ידי החשמונאים, ובאותה תקופה דדן כבר הייתה תחת שלטון אדום, ולכן אנשיה נפלו בחרב יחד עמם [מלבי"ם].