נפילת קו ההגנה המבוצר של מואב מתוארת כפריצה דרמטית של גבולות המדינה. הערים החזקות ביותר, שהוצבו בקצוות הארץ כדי להדוף פולשים, עתידות להיפרץ, מה שיותיר את הממלכה כולה חשופה לחלוטין לכיבוש.
הנביא מכריז כי ה' יפרוץ אֶת כֶּתֶף מוֹאָב. הפרשנים מסכימים כי המילה כֶּתֶף בהקשר זה משמעותה עבר, צד או סוף גבול הארץ [רש"י, מצודת ציון, רד"ק], כאשר יש המוסיפים כי מדובר בשטח גיאוגרפי בולט, בדומה לצלע הר [ביאור שטיינזלץ].
הפסוק מפרט מהיכן תתחיל הפריצה: מֵהֶעָרִים מֵעָרָיו מִקָּצֵהוּ. האויב לא יחדור דרך המדבר השומם, אלא ייכנס דווקא מן הצד המיושב של הארץ [מלבי"ם]. אלו הן ערי הספר והמבצר הממוקמות בקצה הגבול, אשר בדרך כלל מבוצרות וחזקות יותר משאר הערים. מואב בטחו בערים אלו שימנעו מהאויב להיכנס, אך ברגע שהן ייפרצו, תהיה לאויב גישה חופשית לכל חלקי הארץ [רד"ק, מצודת דוד].
ערים אלו מכונות בפסוק צְבִי אֶרֶץ, כלומר הערים שהן החמדה, הפאר וההדר של ארץ מואב [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הפסוק מונה את הערים המבוצרות הללו בשמן: בֵּית הַיְשִׁימוֹת, בַּעַל מְעוֹן, וכן וְקִרְיָתָיְמָה (אשר נכתבת במסורת ללא האות יו"ד אך נקראת עמה) [רד"ק, מנחת שי].
מעבר לעצם חורבן מואב, ישנה מטרה אסטרטגית רחבה יותר לפריצת הגבול. פתיחת שערי מואב נועדה לאפשר לאויביהם, "בני קדם", לעבור דרך ארץ מואב כדי להמשיך במסעם הצבאי ולתקוף גם את בני עמון השכנים [מלבי"ם].