תארו לעצמכם ממלכה עתיקה שמוקפת בשרשרת של מבצרים אדירים. האם הייתם מרגישים בטוחים לגור בה? אנשי מואב הרגישו בטוחים מאוד. הם סמכו על הערים החזקות והמבוצרות שעמדו בקצות הארץ שלהם, והיו בטוחים שאף אויב לא יוכל לעבור דרכן.
אך ה׳ מכריז שההגנה הזו עומדת ליפול. הוא יפרוץ את כֶּתֶף מוֹאָב, כלומר את הצד וקצה הגבול של הארץ, שבולט ממש כמו צלע של הר. הפריצה הזו לא תקרה דרך המדבר הריק, אלא דווקא מהצד המיושב של הארץ, מֵהֶעָרִים מֵעָרָיו מִקָּצֵהוּ. אלו הן ערי המבצר שנמצאות בקצה הגבול, הערים החזקות ביותר שמואב כל כך סמכו עליהן. הערים האלו נקראות צְבִי אֶרֶץ, כי הן היו הערים המפוארות, היפות והחשובות ביותר של ארץ מואב. שמותיהן של הערים המפורסמות האלו הם בֵּית הַיְשִׁימוֹת, בַּעַל מְעוֹן וכן וְקִרְיָתָיְמָה.
ברגע שהחומות של הערים הללו יישברו, כל ארץ מואב תישאר פתוחה וחשופה לגמרי. ויש לכך גם מטרה נוספת, פתיחת הגבולות של מואב תאפשר לאויבים שלהם, שנקראים בְנֵי קֶדֶם, לעבור בחופשיות דרך הארץ כדי להמשיך במסע שלהם ולתקוף גם את השכנים, בני עמון.