תארו לעצמכם שמישהו נמצא בצרה גדולה, ופתאום מישהו אחר עומד בצד ופשוט שמח מזה. איך הייתם מרגישים כלפי אותו אדם? אחרי שהנביא מסיים לדבר על החורבן של ארץ ישראל, הוא עובר לדבר על העמים השכנים ששמחו לראות את עם ישראל נופל. הנבואה הראשונה מופנית כלפי עם שנקרא בני עמון. בני עמון לא רק שמחו כשבית המקדש חרב ועם ישראל יצא לגלות, הם אפילו ממש התאמצו ועודדו את נבוכדנצר מלך בבל לבוא ולכבוש את ירושלים.
בגלל ההתנהגות הרעה הזו, ה' קובע להם עונש של מידה כנגד מידה. בדיוק כמו שהם רצו שירושלים תיהרס, כך הערים שלהם ייהרסו ויהפכו לשדות שבהם רועים כבשים וגמלים, ועמים אחרים ישלטו בהם. ה' אומר לנביא שִׂים פָּנֶיךָ אֶל בני עמון, כלומר תסובב את הפנים שלך ממש לכיוון שלהם ותתרכז בהם. ה' מצווה עליו להעביר להם מסר של משפט, ולכן כתוב שהוא צריך להינבא עֲלֵיהֶם ולא סתם לדבר "אליהם", כי זו נבואה של עונש על המעשים הקשים שעשו.