לאחר חורבן ירושלים, העמים השכנים מדרום לעגו להשגחת ה' וכפרו בה. הנבואה מאשימה אותם, יַעַן אֲמֹר מוֹאָב וְשֵׂעִיר, ומשתמשת בפועל בלשון יחיד משום שמואב היה הדובר המרכזי, ואילו שעיר רק הצטרף לשמחה לאיד. בטענתם הִנֵּה כְּכָל הַגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה, הם ייחסו את נפילת יהודה לחוקי הטבע או לאובדן ההגנה האלוהית, ואף טענו שישראל עובדים לפסלים כשאר העמים, במקום להבין שמדובר בעונש מכוון. בשל כך ה' יעניש את שניהם, כדי להוכיח להם שחורבן יהודה ומפלתם שלהם אינם מקריים אלא פרי השגחה ישירה.
יחזקאל, פרק כ״ה, פסוק ח׳
כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה יַ֗עַן אֲמֹ֤ר מוֹאָב֙ וְשֵׂעִ֔יר הִנֵּ֥ה כְּכׇֽל־הַגּוֹיִ֖ם בֵּ֥ית יְהוּדָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.