רשימת המלאי המפורטת מציגה את מניין כלי הקודש של בית ה׳ שהושבו לירושלים. הכלים נמנים לפי סוגיהם, כמותם, והחומרים שמהם הם עשויים.
המילה אֲגַרְטְלֵי מתארת סוג של כלי קיבול גדולים [רש"י, ביאור שטיינזלץ], או גביעים [אבן עזרא]. באשר לשימושם המדויק של כלים אלו במקדש, קיימות שתי גישות עיקריות. הגישה הראשונה והמרכזית מזהה אותם כמזרקים שנועדו לקבלת דם הקרבנות [אבן עזרא, רס"ג, מלבי"ם]. גישה זו נשענת על התלמוד הירושלמי, הדורש את המילה כהלחם בסיסים המעיד על ייעודו של הכלי: כלי שבו "אוגרים" את דמו של ה"טלה" [אבן עזרא, רס"ג]. לעומת זאת, גישה שניה מפרשת כי אלו היו כלים שנועדו לנטילת ידים [מצודת ציון, רלב"ג].
המילה מַחֲלָפִים מתייחסת לסכינים וכלי חיתוך ששימשו במקדש לצורכי שחיטה, הפשטת עורות וניתוח הקרבנות [רלב"ג, רס"ג], וככל הנראה מדובר בסכינים מעוטרים או בעלי איכות מיוחדת [ביאור שטיינזלץ]. מקור השם מוסבר בשני אופנים המשלימים זה את זה. מבחינה רעיונית ולשונית, השם נגזר משורש המבטא כריתה ומעבר מחיים למוות [אבן עזרא, מצודת ציון], ואף בארמית סכין שחיטה נקראת "חלפא" [רס"ג]. מבחינה מעשית, השם קשור ל"בית החליפות" – לשכות מיוחדות שניצבו מצדי אולם המקדש, שבהן היו הכהנים גונזים ושומרים את הסכינים הללו [רש"י, רס"ג, מצודת ציון].