העברת כלי המקדש מידי השלטון הפרסי להנהגה היהודית נעשתה באופן רשמי, מסודר ומכובד, תוך הקפדה על מניינם המדויק. המילים עַל יַד מציינות כי הפעולה נעשתה בפקודתו הישירה של המלך או באמצעות שליחו [מצודת דוד, מצודת ציון]. המלאכה הופקדה בידי מִתְרְדָת, שלפי הגישה המרכזית הוא פשוט שמו של הפקיד הממונה על אוצרות וגנזי המלך כורש [רש"י, אבן עזרא]. עם זאת, יש המזהים אותו כלוי שהיה ממונה על כלי בית ה׳, ומפרשים את שמו כ"מתיר דת", כלומר אדם בעל סמכות גבוהה שעל פיו נחתכת דת המלך והוא הקובע מי יוצא ומי בא [רב סעדיה גאון]. הפרשנים מסכימים כי התואר הַגִּזְבָּר משמעותו פקיד הממונה על שמירת האוצרות, ויש המפרשים את המילה כחיבור המילים "גונז בר", כלומר האחראי על אוצרות התבואה [רב סעדיה גאון].
הפעולה המרכזית בפסוק היא וַיִּסְפְּרֵם, המלמדת כי הגזבר מנה את הכלים אחד לאחד והעביר אותם במספר מדויק [אבן עזרא, מצודת דוד, שטיינזלץ] לידי לְשֵׁשְׁבַּצַּר, כדי שיעלה אותם לירושלים.
זהותו של ששבצר שנויה במחלוקת. גישה אחת מזהה אותו עם זרובבל, ומסבירה כי "ששבצר" היה שמו הנוסף בשפה הפרסית או הכשדית [אבן עזרא, רלב"ג]. מנגד, מסורת חז"ל מזהה את ששבצר עם דניאל. לפי גישה זו, השם ניתן לו משום שעמד ושרד שש צרות [רש"י, מצודת דוד, חומת אנך], או מלשון "שש באוצר" [רב סעדיה גאון]. טעם מיוחד למסירת הכלים דווקא לידיו של דניאל מוסבר בכך שדניאל חירף בעבר את המלך בלשאצר על שזלזל בכלי הקודש, ולכן כורש ביקש לחלוק כבוד לכלים ולהוציאם בצורה מכובדת על ידי הגזבר דווקא בפניו של דניאל [חומת אנך].
בסוף הפסוק הוא מתואר כהַנָּשִׂיא לִיהוּדָה, כלומר הראש והמנהיג של שבט יהודה [רש"י, שטיינזלץ].