עזרא, פרק י׳, פסוק ו׳

וַיָּקׇם עֶזְרָא מִלִּפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים ופונה אל חדר מסוים, לִשְׁכַּת יְהוֹחָנָן בֶּן־אֶלְיָשִׁיב. כפילות הלשון המציינת תחילה וַיֵּלֶךְ אֶל־לִשְׁכַּת ולאחר מכן מוסיפה וַיֵּלֶךְ שָׁם, באה להדגיש את עוצמת האבל והמשכיותו. גם כאשר כבר הגיע אל החדר, המשיך עזרא בהימנעות מוחלטת מאכילה ומשתייה ולֶחֶם לֹא־אָכַל וּמַיִם לֹא־שָׁתָה. אף שהתענית הרשמית כבר הסתיימה, הוא נותר מִתְאַבֵּל עַל־מַעַל הַגּוֹלָה, וצערו העמוק על חטאיהם של עולי הגולה מנע ממנו את היכולת לאכול.