עזרא, פרק ג׳, פסוק י״א

מעמד הנחת היסודות לבניין המקדש מלווה בשירה ציבורית של מענה קולי, כאשר המשוררים מרימים את קולם ושרים, וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לה'. שירתם משלבת שבח על מהותו המוחלטת של הבורא, כִּי טוֹב, יחד עם הכרת הטוב על חסדו המעשי, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. בעקבותיהם, שאר הקהל, וְכָל הָעָם, הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה של שמחה עַל הוּסַד בֵּית ה', כלומר על עצם פעולת הנחת היסודות. אף על פי כן, תרועת העם הסתכמה רק בְהַלֵּל לה' על גדולתו ולא בהודאה שלמה, משום שרבים מהם בכו באותה שעה.