בראשית, פרק ל״ט, פסוק כ״ב

אישיותו של יוסף מובילה אותו לעמדת הנהגה גם בכלא, כאשר שַׂר בֵּית הַסֹּהַר מעניק לו אמון מוחלט ומוסר לאחריותו אֵת כָּל הָאֲסִירִם, כלומר את האנשים הכלואים שם. יוסף קובע את סדרי החיים במקום ואף מייצג את האסירים ביושר מול השלטון כדי לקדם את שחרורם. משמעות הקביעה וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה היא שכל מערך העבודה התבצע על פי פקודתו ופיקוחו, ולכן התורה מייחסת את העשייה אליו כאילו פעל במו ידיו. עם זאת, ייתכן שיוסף אכן עבד שכם אחד עם האסירים מתוך ענווה ולא ניצל את שררתו כדי להתבטל, מה שהפך אותו לאהוב על ה' ועל סביבתו. לצד הניהול והעבודה, יוסף ניצל את מעמדו כדי ללמד את יושבי הכלא על ייחוד ה' ולהדריכם להכיר בצדק האלוהי.