בראשית, פרק ל״ט, פסוק ו׳

פוטיפר מעביר את ניהול ביתו ליוסף באופן מוחלט לאחר שנוכח כי ברכת ה' שורה במעשיו, עד כי וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה מפרטי משק הבית. ההחרגה היחידה מסמכות זו היא כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל, משפט המתפרש כאיסור לגעת במזון המצרי, כבחירה של יוסף לאכול פת פשוטה כדי לשמור על טהרתו, או ככינוי בלשון נקייה לאשת פוטיפר. עם שחרורו מעבודת הכפיים הקשה, וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה, וצורת פניו שבה להאיר. בעוד שיופי זה שיקף את שלמותו הפנימית, טיפוחו העצמי נתפס גם כגילוי גאווה ושכחת צער אביו, התנהגות שהביאה עליו עונש כאשר מראהו משך את עיניה של אשת אדונו והוביל למשבר חדש.